<h1>תורת הבית הקצר לרשב"א — בית הנשים שער הרביעי</h1>
<h2>דף ה.</h2>
כיון שהכתמים מדבריהם הקלו בהם שלא לטמא כל הנשים ע"י כתמים ואיזו היא שטמאה משום כתם כל שהגיע זמנה לראות ואפילו לא ראתה מעולם, ואיזו היא שהגיע זמנה לראות כל שהיא בת י"ב שנה ויום אחד שנכנסה בימי הנעורים, ואפילו לא בדקוה ולא נודע אם הביאה ב' שערות אם לאו חוששין לכתמיה דחזקה כל שהגיע לכלל שנותיה הביאה סימנין. אבל אם בדקוה ולא הביאה סימנין יראה שאין חוששין שמא נשרו דכתמים דרבנן ולא אמרו חוששין לנשירה אלא בשל תורה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות אפילו ראתה פעם ושתים אינה חוששת לכתמיה ואפילו סדינין שלה מלוכלכין בדם ואע"פ שאין לה במה לתלות. ועיקר דברים אלו מפני שהכתמים אינן מדברי תורה אלא מדברי סופרים. ראתה ג' פעמים הרי היא ככל הנשים וכתמה כראייתה. ויש שמורה שאין זו חוששת לכתמיה עד שתראה ד' פעמים, ולא יראה לי כן. היתה שופעת דם ואפילו כמה ימים אינה אלא כראיה אחת, ואפילו מדלפת שהדם נוטף ויורד טפה אחר טפה כדלף אינה כפוסקת אלא כשופעת. אבל אם פסקה מעט וחזרה וראתה ופסקה מעט וראתה ג' פעמים כן ואפילו ביום אחד הרי זו מוחזקת בדמים וכתמה טמא כראייתה. תינוקת שלא הגיע זמנה לראות שראתה ג"פ ופסקה מלראות ג' עונות שלמות שהן תשעים יום הרי זו חוזרת להתירה הראשון, שהפסק זה מוכיח שהדמים הראשונים מקרה של דמים יתרים היה ונסתלק המקרה וחזרה זו להיות כשאר התינוקות בנות גילה שאין להן דמים וכתמיהן טהורין עד שתשוב ותראה עוד ג"פ.
<h2>דף יד.</h2>
האשה שבדקה עצמה בעד הבדוק לה ונמצא עליו דם אפילו טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה. ולא עוד אלא אפילו נמצא על הכתם מאכולת מעוכה טמאה ואין אומרים דם זה ממאכולת מעוכה זו היה ועד זה מעכו לפי שאותו מקום בדוק הוא אצל מאכולת. וכן הדין וכן הטעם כשבדקה בו והניחתו בקופסא ואחר שעה בדקה אותו ומצאה עליו דם כל שהוא בין משוך בין עגול. בדקה בעד הבדוק לה ואחר כך טחתו בירכה או שהניחתו תחת הכר או תחת הכסת ולמחר נמצא עליו דם אם הכתם עגול ואין בו כגריס ועוד טהורה דתולין במאכולת שמא מאכולת נתמעכה שם תחת הכר או תחת הכסת או בירכה, ואעפ"י שהעד בדוק הוא חזקה אם דם קנוח היה משוך היה, ואם משוך טמא ואפילו אין בו גריס ועוד ואין אומרים בזה דם מאכולת הוא כיון שהעד בדוק אצלה. וזה חומר בעד מבחלוק שכתם הנמצא בחלוק אעפ"י שהוא בדוק בין עגול בין משוך תולין אותו להקל במאכולת עד שיהא בו כגריס ועוד.
בדקה בעד שאינו בדוק אפילו הניחתו בקופסא ולמחר נמצא בו כתם אפילו גדול כגריס ועוד ואפילו היה הכתם משוך טהורה, אשה זו בחזקת טהורה עומדת ועד זה אינו בדוק אעפ"י שבדקה עצמה בו מספק לא נטמא אותה. ויש מי שהורה בזה להחמיר כל שיש בו כגריס ועוד, והמחמיר תבא עליו ברכה. ואיזה עד הבדוק, יש מרבותי שכתבו כשבדקתו ולא הניחתו עד שבדקה בו, אבל אם בדקתו ואחר כך הניחתו ולאחר שעה בדקה בו אין זה עד בדוק שאני אומר כשהניחתו נכתם בו ממקום אחר. ולא נראה לי כן אלא כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחר ולא העבירתו בשוק של טבחים או בצד העוסקין בכתמים הרי זה בחזקת בדוק, וכזה ראוי להורות.
<h2>דף טז.</h2>
האשה שרואה דם מחמת תשמיש כבר בארנו בשער הפרישה שהיא אסורה לאחר שהוחזקה בכך ג' פעמים. במה דברים אמורים כשאין לה מכה בבית הרחם אבל בדקה עצמה ונמצא שיש לה מכה בבית הרחם מותר כמו שנתבאר בשער הפרישה לפי [ש]האשה בחזקת טהרה עומדת עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות ראייתה במכתה תולה. נתברר לה שדם מכתה משונה מדם ראייתה הרי זו טמאה. יתר על כן אמרו שאפילו לא בדקה עצמה אם היא מרגשת בעצמה שיש לה מכה נאמנת לומר מכה יש לי במקור שאפשר שממנה הדם שותת ויורד שהתורה האמינתה על טהרתה שנאמר וספרה לה. ויש מרבותי נוחי נפש שהורו להחמיר בזמן הזה שאין אנו בקיאין במראות הדמים ושמא נשתנו מראות הדמים שלה ממראה דם מכתה ואין מכיר, והמחמיר תבא עליו ברכה.
הבועל את הבתולה אף על פי שהדם שותת ויורד הרי זה בחזקת דם בתולים עד שיגמור ביאתו אבל לאחר גמר ביאתו הרי זו אסורה בין גדולה בין קטנה וכל שתראה ואפילו תוך ד' לילות ואפילו קודם שתחיה המכה הרי זו בחזקת טמאה וכמו שנתבאר בשער הפרישה.
<h2>דף נו.</h2>
לבשה חלוק בימי נדתה ואחר כך נתכבס החלוק ולא בדקתו לאחר הכבוס ולבשתו בימי טהרתה ואחר כך נמצא בו כתם, אם נתכבס ע"י ישראלית ואין הישראלית לפנינו לשאול אותה אם בדקתו בשעת הכבוס אם לאו אין תולין בו להקל ולומר מימי נדתה נשאר שם לפי שחזקת בנות ישראל בודקות החלוקות והסדינין בשעת הכבוס. היתה לפנינו הישראלית שכבסתו אם אמרה שלא בדקתו בשעת הכבוס הרי זו תולה בו לומר שמתחילה היה שם ולא עבר עם הכבוס שאין הכתמים מתכבסים ועוברים עם הכבוס. נתכבס החלוק ע"י שפחה ונכרית אפילו אינן לפנינו הרי זו תולה שמתחילה היה שם שאין הנכרית או השפחה מקפידות לכבס הכתמים. ואם אפשר לעמוד על עיקרו של דבר אם מכרת במראיתו אם הכתם מקדיר או מגליד וראינוהו שהוא מגליד בידוע שלאחר הכבוס ואם מקדיר בידוע שלפני הכבוס. ואם אינה בקיאה בכך תולה להקל כמו שבארנו. ויש מי שהורה להחמיר עד שתדע שאינו מגליד. לבשה חלוק הבדוק לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם אם מגליד בידוע שלא היה מראשונה והיא טהורה וחברתה טמאה, היה הכתם מקדיר בידוע שלא היה משניה ולפיכך שניה טהורה וראשונה מקולקלת, ואם אין יכולה לעמוד על עיקרו של דבר שתיהן טמאות.
<h2>דף נז:</h2>
אין האשה חוששת לכתמים עד שימצא הכתם במקום שאפשר שנטף מן המקור ממש. כיצד הרי שנמצא הכתם בחלוק למעלה שלא כנגד בית התורפה או שנמצא על בשרה למעלה מבית התורפה כגון שנמצא על כרסה או על גבה הרי זו טהורה שאי אפשר שנטף שם מן המקור. ואין חוששין שמא נגעה בידה במקום התורפה והביאתו כאן שאין מחזיקין טומאה ממקום למקום. במה דברים אמורים בשלא נזדקרה אבל אם בריא לה שנזדקרה והגביהה רגליה למעלה וראשה למטה הרי חזר למעלה כלמטה והרי חוששת לכתם שנמצא על בשרה בין בגבה בין בכרסה בין על חלוקה. נמצא על בשרה לבד למטה מן החגור או למעלה מן החגור וידעה בבירור שנזדקרה אפילו עברה בשוק של טבחים טמאה, דכיון שהיא רואה מגופה ונמצא הדם על בשרה לבד חוששין לה ומחמירין עליה בספקותיה ואומרין שאם בא לשם מעלמא לא על בשרה לבד היה אלא גם על חלוקה. במה דברים אמורים בשעברה בשוק של טבחים או אפילו נתעסקה בכתמים, אבל אם יש לה מכה בגופה במקום שאפשר שנטף שם מאותה מכה הרי זו תולה במכתה ואפילו נמצא הכתם על בשרה לבד. היתה המכה על צוארה ונמצא הכתם בירכה או בשוקה אינה תולה בה שאי אפשר לדם מכה שבצואר לטפטף כאן ואין אומרים שמא בידה נגעה במכתה ואחר כך הביאתו כאן בידה.
הרואה כתם על עקבה ועל רגלה ואפילו בראש גודלה טמאה דאפשר שנגע העקב בבית התורפה בשעת ישיבה ושמא נטף גם על רגלה או אפילו בגודלה בשעה שהיא מהלכת. נמצא על שוקה ועל פרסותיה מבפנים טמאה, מאחורי שוקה או אפילו מן הצדדין במקום שניכר שא"א לטפטף שם מן המקור טהורה. נמצא על קשרי אצבעות ידיה טמאה, ואע"פ שאין היד מגעת שם בשעה שהיא עומדת זקופה חוששין שמא שחתה ונגעה שם לפי שהידים עסקניות הם. ויש מרבותי שהורו שאין דברים אלו אמורים אלא בזמן שבדקה ולא נטלה ידיה לאחר בדיקה, אבל מן הסתם אינה חוששת לו לפי שאינה עשויה ליגע שם שלא במתכוין כדי שלא תלכלך ידיה שם.
נמצא על חלוקה ועל בשרה אם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה בכתמים בין שנמצא למטה מן החגור בין שנזדקרה ונמצא למעלה מן החגור טהורה. לא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בכתמים אם נמצא למטה מן החגור טמאה, והוא הדין למעלה מן החגור והוא שידעה בבירור שנזדקרה. נמצא על חלוקה לבד ולא עברה בשוק של טבחים ולא נתעסקה בכתמים, למטה מן החגור טמאה, למעלה מן החגור אפילו נזדקרה טהורה, שאם דם זה בא מן המקור על בשרה גם כן היה נמצא. ויש מן המורים שהורו דלעולם כל שיש לתלות בשוק של טבחים או בעסק כתמים תולה וטהורה ואפילו נמצא על בשרה לבד, והראשון נראה לי עיקר.
נמצא על בית יד של חלוקה אם יכול להגיע אותו מקום של חלוק כנגד בית התורפה אפילו בשעה שהיא שוחה טמאה חוששין שמא שחתה ונגעה ואם לאו טהורה. במה דברים אמורים בשאינה פושטתו אבל פושטתו ומתכסה בו בלילה ואפילו לא כסתה בו אלא ראשה בכל מקום שימצא בו טמא מפני שהוא עשוי לחזור אילך ואילך ושמא נתהפך ונגע שם. וכן הדין אם נמצא במעפורת שהיא מכסה בה את ראשה בלילה. כדרך שאמרו לענין טומאה הוא הדין לענין טהרה, שאם היה לה מכה בצוארה ונמצא הכתם בחלוקה אפילו למטה מן החגור ואפילו במקום שא"א שנטף שם מן המכה אם היתה פושטתו ומתכסה בו הרי היא תולה במכתה שאני אומר נתהפך ובא לה כנגד צוארה.
<h2>דף נח.</h2>
נמצא על בשרה למטה מכנגד בית התורפה כתמים גדולים עשויין טפין טפין, וכן אם הכתם עגול כשיר או שהוא עשוי טפין טפין כשורה או כחצובה או שאורך הכתם לרוחב יריכה, אעפ"י שמתוך צורת הכתמים האלו נראה שלא בא דם מן המקור טמאה שכל ספק בבשרה טמא. וכל שכן בחלוקה בכענין זה שהיא טמאה, לפי שהחלוק עשוי להתהפך כאן וכאן ומתוך כך נטף הדם פעם כאן ופעם כאן. והוא שיש כגריס ועוד במקום אחד.
חלוק זה שדברנו בו בכל מקום חלוק הבדוק הוא בין שהוא בדוק לה בין שבדקתו חבירתה והשאילתו לה. לקחה חלוק מן השוק ואינה יודעת ממי לקחתו לשאול ממנו אם בדוק הוא אם לאו תולה להקל שכבר היה שם דכתמים דרבנן וספיקן להקל.
שתי נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא דם בחלוק למטה מן הסינר של זו ושל זו שתיהן טמאות, למעלה מן הסינר של זו ושל זו שתיהן טהורות, ואעפ"י שאין להם במה לתלות אני אומר נתעסקו בכתמים או ישבו בצד המתעסקים בכתמים ושכחו או לא הרגישו. במה דברים אמורים בשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן אבל פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן שתיהן טמאות. כסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה אותה שכסתה בו את ראשה טמאה וחברתה טהורה. היתה אחת ארוכה ואחת קצרה אם מגיע הכתם כנגד בית התורפה של ארוכה שתיהן טמאות, כנגד בית התורפה של קצרה קצרה טמאה וארוכה טהורה דלמעלה מן הסינר הוא לארוכה. האשה שלבשה חלוקה הבדוק וכשפשטתו בדקה עצמה וחלוקה ומצאה טהור והשאילתו לחברתה ונמצא כתם בחלוק הראשונה טהורה והשניה טמאה, דבדיקת חברתה כבדיקת עצמה וכחלוק הבדוק הוא לה.
<h2>דף נח:</h2>
אף על פי שהאשה תולה בעסק כתמים אינה תולה המרובה במועט, כיצד שתי נשים שנתעסקו בצפור אחד ואין בו אלא כסלע דם ונמצא כסלע על זו וכסלע על זו שתיהן טמאות וכן כל כיוצא בזה. וכן אשה שנתעסקה בגריס ונמצא עליה כשני גריסין ועוד הרי זו טמאה. נתעסקה בפחות מגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טהורה שאני אומר כתם זה מעסק הכתמים הוא וכבר היה שם דם מאכולת שנצטרף אליו עד שחזר ליתר מגריס, אבל כשיש שם ב' גריסין ועוד אפילו תמצא לומר שהיה שם מאכולת כבר בארנו שאין דם מאכולת מגיע ליתר מגריס ועסק כתם זה שנתעסקה בו לא היה יתר מגריס אם כן ועוד זה מהיכן בא ולפיכך טמאה.
דבר תורה אין האשה מטמאה משום נדה עד שתרגיש בבשרה שנאמר דם יהיה זובה בבשרה. חכמים עשו סייג לדבר וטמאו את הכתמים כראיה להחמיר על דברי תורה. וכמה שיעורו של כתם שחוששת לו כגריס ועוד, פחות מיכן תולה אותו דם במאכולת שאם אי אתה אומר כן אין לך אשה טהורה לבעלה שאין לך כל סדין וסדין שאין עליו כמה טיפי דמים. כמה הוא שיעורו של גריס זה ט' עדשות שהן ג' על ג' ולפיכך אין חוששין משום כתם עד שיהא בו כט' עדשות ועוד. נזדמן לו גריס יתר משיעור זה משער בו שהכתמים דרבנן ולפיכך הולכין בשעוריהן להקל. למה הלכו אחר שיעור זה לפי שעד השיעור הזה אפשר שנתמעכה שם מאכולת וממנה היה אבל יתר מיכן אין תולה במאכולת שאין דם המאכולת עושה כתם יתר מגריס. גריס זה שאמרנו אע"פ שאינו מרובע אלא אפילו היה ארוך וקצר אם יש בין הכל כשיעור ט' עדשות ועוד מצטרף. מקומות יש שרחש הפשפש מצוי בהם ובאותן המקומות תולה האשה בכתמיה עד כתורמוס ואינה טמאה משום כתם עד שיהא בשיעורו כתורמוס ועוד. לא נמצא השיעור כולו מצורף ממש במקום אחד אלא שנמצאו טפין טפין סמוכים זה לזה אם על בשרה הם ויש בין כולם כגריס ועוד טמאה שכל שהוא ספק על בשרה ספיקו טמא, אבל נמצאו על חלוקה בענין זה טהורה עד שיהא בו גריס ועוד מחובר ביחד במקום אחד. האשה שהיא טמאה משום כתם צריכה שתפסיק בטהרה כנדה ואחר הפסק טהרה מונה ז' נקיים חוץ מיום שהפסיקה בו כדרך שאמרנו ברואה ודאית.
כבר ביארנו שהכתמים מדבריהם, ולפיכך הלכו בהם להקל בכל דבר שהיא יכולה לתלות, כיצד שחטה בהמה או חיה או עוף או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד העוסקים בהם או שעברה בשוק של טבחים וכיוצא בזה ונמצא דם בבגדיה בין שנמצא בעליון או אפילו בתחתון ולא בעליון הרי זו תולה שאני אומר משם ניתז ובא על בגדיה. וכבר ביארנו למעלה שאם נמצא על בשרה לבד שאינה תולה בהן, אלא אם נתעסקה היא ממש בהן ונמצא על ידיה שהיא תולה בהן שהרי נתעסקה ממש בידיה בכתמים. נסתפקה אם עברה בשוק של טבחים אם לאו או אם נתעסקה אם לאו אינה תולה מספק. במה דברים אמורים בעיר שהטבחים או העוסקים בכתמים דרכן לעמוד במקום ידוע מן העיר אבל אם דרכן להתעסק כאן וכאן תולה אפילו מספק שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה. ולפיכך אמרו עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמים הנמצאין על הבגדים לפי שרגילים באשפות ואוכלים נבילות ושמא דרך עברתן נגעו כאן וכאן.
כדרך שהאשה תולה בכתמים שנתעסקה בהן כך תולה בכתמים שנתעסקו בהן בנה ובעלה לפי שהם רגילים ליגע בה. היה מכה בבנה קטן ובבעלה ונמצא דם במטה תולה בהם כדרך שתולה במכתה. היה בה מכה ונמצא דם בחלוקה במקום שאפשר שנטף שם מן המכה עצמה או שנמצא דם בסדינים שלה הרי זו תולה בה. הוגלד פי המכה כל זמן שהיא יכולה להתגלע ע"י חיכוך תולה בה.
<h2>דף נט.</h2>
פעמים שאפילו לא נתעסקה בכתמים אינה חוששת עד שיהא בו כשני גריסין ועוד, כיצד הרי שהיה הכתם כשני גריסין ונמצאת מאכולת מעוכה על הכתם אני אומר מאכולת זו נתמעכה כאן וכגריס מן הכתם ממנה היה והשאר הרי הוא ככתם גריס שתולין אותו מן הסתם במאכולת וטהורה. ויש מי שהורה להחמיר ולא נראו דבריו שלא נאמר שאין תולין מרובה במועט אלא בשנמצא עליו כגריס ועוד [יתר] על שיעור אותו מיעוט שנתעסקה בו כמו שבארנו. כבר בארנו (בתחלת השער) שבמקום שרחש הפשפש נמצא אין חוששין לכתם עד שיהא בו כתורמוס ועוד וחזר שם שיעור התורמוס כשיעור הגריס לכל הדינין שאמרנו. יש מי שהורה שאין תולין בזמן הזה בכתמים מפני שאין תולין אלא במה שדומה לו ועכשיו אין אנו בקיאין במראות ולפיכך אין תולין, ואין הוראה זו נכונה.
נתעסקה בכתמים שחורים ונמצאו על בגדיה כתמים אדומים או שנתעסקה באדומים ונמצאו שחורים אינה תולה לפי שאין תולין השחור באדום ולא האדום בשחור, במה דברים אמורים בשנודע בבירור שאינו דומה זה לזה אבל אם זה אדום וזה אדום או זה שחור וזה שחור ואינו ניכר אם דומה ממש אם לאו הרי זו תולה כל אדום באדום וכל שחור בשחור שלא אמרו כתמים להחמיר אלא להקל, ואפילו נתעסקה במימי תלתן או בבשר צלי או בשרף של שקמה או בקילורין אדומין קצת תולה בהן כל כתם אדום. פעמים שהיא תולה בעסק אחד כל כתם שתמצא בין אדום בין שחור, כיצד הרי ששחטה תרנגולת תולה בה כל כתם לפי שדם שחיטתה אדום ודם אבריה שחור ודם בני מעיה כקרן כרכום.
פעמים שתולה אפילו השחור באדום או בהפך, כיצד הרי שניתז על בגדיה צבע אדום ולא הקפידה לבדוק את בגדיה כמה הוא ובאיזה מקום ניתז ולאחר זמן נמצאו עליו כתמים אחרים ואפילו שחורים הרי זו טהורה, שאני אומר הואיל ולא הקפידה זו על הכתמים שנתעסקה בהן ונתזו על בגדיה כך נתעסקה בכתמים אחרים ואינה זכורה לפי שאינה מקפדת.
<h2>דף נט:</h2>
פעמים שהאשה רואה דם מגופה ממש ואינה חוששת, כיצד הרי שהיא עושה צרכיה וראתה דם עם מימי רגליה בין עומדת בשעת צרכיה בין יושבת על הספל בין יושבת על שפת הספל ומזנקת לתוך הספל בין נמצא דם בתוך הספל בין נמצא על שפת הספל טהורה שחזקת דם שיצא עם המים משביל המים בא ואין טמא באשה אלא הבא מן המקור. ואין צריך לומר איש ואשה שעשו צרכיהן בתוך הספל ונמצא דם בספל שהיא טהורה שיש כאן ב' ספיקות.
בדקה החלוק ולבשתו ואחר כך השאילתו לישראלית נדה או לנכרית הראויה לראות וראתה אעפ"י שעכשיו אינה רואה הראשונה תולה בהן וטהורה. היתה הנכרית ראויה לראות אבל לא ראתה מעולם אינה תולה בה. השאילתו לישראלית שומרת יום כנגד יום אפילו בשני שלה או לנדה ולזבה בימי ספירתה ואפילו ביום ז' לספירתה בעלת החלוק תולה בהן והיא טהורה וחברתה ששאלתו מקולקלת לפי שאלו כבר היו טמאות ותולין טומאה במי שהיתה טמאה. השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו קטנה זו לאחר שנבעלה קודם שתחיה המכה וכן אם השאילתו לנערה שלא ראתה מעולם ולבשתו תוך ד' לילות לבעילתה ונמצא עליו דם הרי בעלת החלוק תולה בהן, ואפילו בזמן הזה שאין נותנין לבתולה אלא בעילת מצוה בלבד לפי שדמן מצוי ולפיכך תולין בהן. השאילתו ליושבת על דם טוהר יש מי שהורה שתולה בה ואפילו בזמן הזה לפי ששורת הדין היושבת על דם טוהר טהורה ולפיכך אם תתלה בה אי אתה מקלקל אחת מהן, ואע"פ שהחמירו עכשיו בנות ישראל בכל המקומות שלא לישב על דם טוהר לעצמן החמירו אבל שלא להציל על חברתן לא החמירו. ויש מי שמחמיר בזו שלא אמרו תולה בה אלא בזמן שהיו בועלים על דם טוהר אבל עכשיו אינה תולה. השאילתו לבעלת הכתם בין שהיתה יושבת על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם לאחר שאלה אין בעלת החלוק תולה בה לפי שאין בעלת כתם זה יודעת בבירור שהיה ממנה כתם זה שהיא יושבת עליו כדי שתתלה בו.
שלש נשים שלבשו חלוק אחד בדוק שבדקתו הראשונה ופשטתו ולבשתו השניה וכן השלישית ולא היתה בדיקה בין ראשונה לשניה ולא בין שניה לשלישית ואחר כך נמצא דם בחלוק כולן טמאות דמי תולה במי. במה דברים אמורים בשלא בדקה אחת מהן עצמה בתוך שיעור וסת של מציאה אבל אם בדקה אחת מהן עצמה בתוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טהור היא טהורה והשתים טמאות. בדקו שתים תוך אותו שיעור ומצאו טהור שתים אלו טהורות והשלישית טמאה. בדקו שלשתן ומצאו טהור שלשתן טמאות דדם זה מהיכן בא. וכן הדין בשבדקו ספסל אחד וישבו עליו שלשתן בזו אחר זו ונמצא עליו דם לבסוף, וכן הדין למטה הבדוקה ששכבו עליה שלשתן בזו אחר זו. בדקה הראשונה שלבשה החלוק או שישבה על גבי הספסל או ששכבה על המטה ומצאה טמא ואפילו שתים הראשונות בדקו ומצאו טמא כולן טמאות לפי שאי אפשר לראשונות לבדוק תוך שיעור וסת לזמן שלבשו את החלוק או שישבו על הספסל או ששכבו על המטה. אבל אם האחרונה שהיא לובשת את החלוק או שיושבת על הספסל או ששוכבת על המטה קנחה עצמה תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טמא אותה שמצאה טמא מצלת על חברותיה והיא טמאה וחברותיה הראשונות טהורות. איזהו שיעור וסת שאמרו שמצלת על חברותיה כל שתקנח עצמה בעד שבידה, אבל אם בדקה עצמה בחורין ובסדקין אחר זמן הוא זה ואינה מצלת על חברותיה וכולן טמאות. במה דברים אמורים כשהיו שתיהן שוות אבל אם היתה אחת זקנה שעברו עליה ג' עונות שלא ראתה דם ואחת שאינה זקנה, או אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה עוברה, אחת בתולת דמים ואחת שאינה בתולה, אחת מניקה אחת שאינה מניקה, זקנה תולה בשאינה זקנה ומעוברת בשאינה מעוברת ובתולה בשאינה בתולה ומניקה בשאינה מניקה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה, כיצד עוברה שלבשה חלוק שלבשתו כבר קודם שהיתה עוברה ונמצא עליו דם הרי זו תולה בימים שלא היתה עוברה וכן כל כיוצא בזה. היתה אחת מניקה ואחת עוברה או אחת זקנה ואחת בתולה אין זו תולה בזו. היה הספסל או המטה גדולים וישבו עליהם ג' נשים בבת אחת דין אחד יש להם כמו שיתבאר.
<h2>דף ס:</h2>
פעמים שאין לה במה לתלות ואפילו כן אינה חוששת כלל לכתמיה, כיצד בדקה קרקע עולם או כל דבר שאינו מקבל טומאה ולא טומאת מדרס וישבה עליו ונמצא עליו דם ואפילו מלוכלך כולו בדם אינה חוששת שלא טמאו את הכתמים אלא הנמצאים על גבי דבר המקבל טומאה.
<h2>דף סא.</h2>
שלש נשים שהיו ישנות במטה אחת ביחד והיו משולבות זו בזו כשליבות הסולם שרגליהן מעורות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהן כולן טמאות דכל שהן משולבות זו בזו אפשר שדם זה מכל אחת מהן היה מזו כמו מזו. ואם לא היו משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית כולן טמאות, אפשר שהפנימית דחקה לצד חוץ ובאה במקום האמצעית מאונס השינה וכן החיצונה דחקה לצד פנים ולפיכך שלשתן טמאות. נמצא דם תחת הפנימית הפנימית והאמצעית טמאות והחיצונה טהורה. נמצא דם תחת החיצונה חיצונה ואמצעית טמאות ופנימית טהורה. במה דברים אמורים כשעלו דרך מרגלות המטה אבל אם עלו כולן דרך החיצונה כולן טמאות שאני אומר אולי דרך עברת הפנימית נטף ממנה דם זה. לא נאמרו דברים אלו אלא בשנמצא דם בגוף המטה אבל נמצא בסדין שבמטה בין כך ובין כך כולן טמאות שהסדין עשוי להתהפך אילך ואילך והרי זה כחלוק שלבשו אותו ב' או ג' שכולן טמאות. במה דברים אמורים בשלא בדקה אחת מהן תוך שיעור וסת של מציאה או שבדקו עצמן שלשתן ומצאו טהור דדם זה מהיכן בא ומי תולה במי. אבל אם עודן במטה וקנחה עצמה אחת מהן תוך שיעור וסת של מציאה ומצאה טמא היא טמאה והשאר טהורות, קנחו שתים ומצאו טמא הן טמאות והשלישית טהורה. בדקה אחת מהן ומצאה טהור תוך שיעור וסת של מציאה היא טהורה והשתים טמאות, בדקו שתים ומצאו טהור השתים טהורות והשלישית טמאה. שלש נשים ערות שהיו שוכבות במטה ביחד או יושבות על ספסל אחד בבת אחת ונמצא דם תחת אחת מהן היא טמאה וחברותיה טהורות, ואפילו נמצא תחת האמצעית היא טמאה וחיצונה ופנימית טהורות לפי שכל אחת מכרת ויודעת מקומה ואין אחת נכנסת במקום חברתה. עלו דרך החיצונה ונמצא דם תחת החיצונה כולן טמאות, נמצא דם תחת האמצעית האמצעית והפנימית טמאות והחיצונה טהורה, נמצא תחת פנימית היא לבדה טמאה והשאר טהורות. היה להן עסק לצד פנים ודרכן להתנודד ממקומן ולהתקרב לצד פנים אעפ"י שנמצא תחת הפנימית שתים הפנימיות טמאות. מעשה היה בב' נשים שהיו טוחנות בריחים ונמצא דם תחת הפנימית ובא מעשה לפני חכמים ואמרו שתיהן טמאות. נמצא תחת החיצונה היא טמאה והפנימית טהורה שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה, נמצא דם ביניהם שתים הקרובות אליו טמאות והאחת טהורה. כל הדברים שאמרנו בזמן שאין להן במה לתלות אבל אם יש להן במה לתלות תולות כמו שיתבאר. לפיכך אם נתעסקה אחת מהן בכתמים ואפשר שמעסק זה היה כולן תולות בה, והוא שאפשר שנגעה בכאן בעסק הכתמים.
<h2>דף סא:</h2>
הכתם הנמצא על בגדי צבעונין יש מי שהורה שאינו מטמא משום כתם שלא גזרו על כתמים על בגדי צבעונין ויש מי שהורה להחמיר, ונראה כמי שהורה לטהר שלא אמרו כתמים להחמיר אלא להקל, אלא שהמחמיר בדברים אלו תבא עליו ברכה.
יש מי שהורה שהאשה אינה חוששת לכתם עד שתדע בבירור שהוא דם, וכיצד היא עושה תעביר עליו שבעה סמנין ואם עבר הרי זה דם ואם עמד הרי זה צבע ואינה חוששת לו. ואין ראוי לסמוך על הוראה זו אלא חוששת לו מן הסתם. אבל אם העבירו עליו ז' סמנין כסדרן ולא עבר ודאי טהורה שאין לך דם שאינו עובר ע"י ז' סמנין והוא שהעבירן כסדרן.
<h2>דף סו.</h2>
האשה שרואה דם מחמת תשמיש כבר בארנו בשער הפרישה שהיא אסורה לאחר שהוחזקה בכך ג' פעמים. במה דברים אמורים כשאין לה מכה בבית הרחם אבל בדקה עצמה ונמצא שיש לה מכה בבית הרחם מותר כמו שנתבאר בשער הפרישה לפי [ש]האשה בחזקת טהרה עומדת עד שתראה ודאי וכל שיש לה לתלות ראייתה במכתה תולה. נתברר לה שדם מכתה משונה מדם ראייתה הרי זו טמאה. יתר על כן אמרו שאפילו לא בדקה עצמה אם היא מרגשת בעצמה שיש לה מכה נאמנת לומר מכה יש לי במקור שאפשר שממנה הדם שותת ויורד שהתורה האמינתה על טהרתה שנאמר וספרה לה. ויש מרבותי נוחי נפש שהורו להחמיר בזמן הזה שאין אנו בקיאין במראות הדמים ושמא נשתנו מראות הדמים שלה ממראה דם מכתה ואין מכיר, והמחמיר תבא עליו ברכה.
הבועל את הבתולה אף על פי שהדם שותת ויורד הרי זה בחזקת דם בתולים עד שיגמור ביאתו אבל לאחר גמר ביאתו הרי זו אסורה בין גדולה בין קטנה וכל שתראה ואפילו תוך ד' לילות ואפילו קודם שתחיה המכה הרי זו בחזקת טמאה וכמו שנתבאר בשער הפרישה.
